<h1>חוקות הדיינים סימן קל"ח</h1>
<h2>דף פו.</h2>
כתובת אשה וב"ח שבאו לגבות מנכסי הבעל ויש לו מעות וקרקע כדי הכתובה והחוב ב"ח נוטל המעות ואשה נוטלת כתובתה מן הקרקע ואם אין לו אלא קרקע שאין כדי לגבות שניהם כותבין אותו לבע"ח ואם נשאר כלום נוטלתו האשה ואם לא נשאר אינה נוטלת כלום מפני שהבע"ח הפסיד והוציא מעותיו והלוה אותם לו אבל האשה אינה חסירה כלום ויותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא כך מפורש במסכת כתובות בפרק הכותב [פ"ו ע"א] ופירוש רש"י ז"ל ורוב המפרשים ז"ל דדוקא שהשטרות נכתבו ביום א' דאין שם קדימה אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה תחילה וכך כתב ר"מ ז"ל בהלכות אישות (בפי"א) [בפי"ז ה"ד] אבל אחרים פירשו דאפילו קדמה זמן הכתובה לעולם ב"ח קודם וכגון דלוה הלוה ואח"כ קנה כמ"ש למעלה בסמוך אבל במטלטלין בזמן הזה דהאשה גובה מהם אין נותנין אותם אלא לב"ח משום דבכתובת אשה הקלו רבנן וכ"נ דעת הרי"ף ז"ל במטלטלין וכ"כ ר"מ בהלכות אישות (בפי"ו) [בפי"ז ה"ו]. אבל ר"ח ז"ל כתב דאפילו במטלטלין או בנכסים משועבדים שלוה ולוה משני בני אדם ואחר כך קנה דחולקין אותו בשוה לפי מעותיו כיון שאין בהם דין קדימה, ואפילו רי"ף ז"ל מודה שאם קדם זמן כתובת אשה לב"ח וקנה ואח"כ לוה בזה ודאי אמרינן דאין נותנין את הנכסים אלא לאשה משום דאין גוזלין מן האשה כדי להנחיל לב"ח כיון שקנה אותם נכסים קודם שלוה מזה המעות וכתב ר"ם ז"ל דשני ב"ח שוין שאם קדם א' מהם וגבה מה שגבה [גבה] ודוקא כשגבה ברשות ב"ד אבל אם לא גבה ברשות ב"ד חולקין אותם בשוה וכן הוא מפורש בבבא בתרא בפרק מי שמת.
